מנורה חברה לביטוח בע"מ-ת"א נ' בהא אלדין בראנס

פסק דין

1.בפניי תביעת שיבוב על סך 37,590 ₪.

יצוין כי כתב התביעה הוגש בבית משפט השלום בתל אביב כת.א. 17698/08 והועבר על פי החלטת כב' השופט מנחם קליין מיום 19.11.08 לבית משפט השלום בכפר סבא.

2.בכתב התביעה, טענה התובעת, שהינה חברה לביטוח הרשומה כחוק בישראל, שביטחה את הנתבע בעבור נזקים לרכב מסוג סובארו מ.ר. 14-062-23 (להלן: "הרכב המבוטח").

בהתאם לתנאי הפוליסה, תנאי מוקדם לכיסוי הביטוחי הינו כי בעת קרות הנזק הרכב המבוטח היה נהוג בידי המבוטח או כל אדם הנוהג לפי הוראתו או ברשותו, ובלבד שגילו מעל 24 שנים, והינו בעל רישיון נהיגה בר תוקף מעל 24 חודש לנהיגה ברכב מסוג הרכב המבוטח.

ביום 16.12.2005 אירעה תאונה בה היה מעורב הרכב המבוטח.

הנתבע או מי מטעמו מסר לתובעת את פרטי התאונה, וטען בהודעתו לתובעת כי בזמן התאונה נהג ברכב המבוטח מר עזאם רפעת.

הודעה זו התבררה לאחר מכן כהודעה שאיננה אמת. הנתבע טען בהודעתו כי:

"הרכב המבוטח נסע בכביש בטייבה ביום גשום תוך כדי נסיעתו לא השטלתי (כך במקור- נ.ב.) על הרכב, הרכב החליק, והתחיל להסתובב ונכנס בעמוד".

בהתאם לתנאי הפוליסה ובהתאם להודעת הנתבע לתובעת, שילמה התובעת לנתבע ביום 20.2.2006 סך של 30,839 ₪ בגין נזקי הרכב המבוטח, וזאת לאחר קיזוז חוב בסך של 2,121 ₪. כמו כן נשאה התובעת בהוצאות שמאי בגין חוות הדעת בסך 420 ₪.

בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי התשלום ועד ליום הגשת תביעה זו מגיעים הסכומים הנ"ל לסך של 37,590 ₪.

בדיעבד, ולאחר תשלום כל הסכומים וההוצאות ששילמה התובעת לנתבע, התברר לתובעת כי הנתבע דיווח לתובעת הודעה כוזבת שאינה אמת, שכן מתיק המשטרה ומהמסמכים הרפואיים של המרכז הרפואי "ספיר" בבי"ח מאיר עולה בבירור כי בעת התאונה נהג ברכב עזאם עבד אלפתאח, אשר בעת התאונה היה בן 18 שנים בלבד.

עוד נטען כי מתיק המשטרה עולה כי הרכב המבוטח פגע בעץ, וזאת לאחר שנהג הרכב הבחין בילד אשר קפץ לכביש, ולא כנטען בטופס ההודעה.

משכך, התברר בדיעבד לתובעת כי שילמה לנתבע סכומים שלא הייתה אמורה לשלם כלל, מאחר ולא היה כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה מלכתחילה.

אילו ידעה התובעת את עובדות קרות התאונה לאשורן, ואלמלא הודעתו הכוזבת של הנתבע, לא הייתה משלמת לנתבעת את הסכומים אותם שילמה. לכן זכאית התובעת מהנתבע כי יחזיר לה את הסכומים אותם נאלצה להוציא.

הנתבע פעל שלא כדין, תוך ניסיון לעשות עושר ולא במשפט, ותוך ניסיון להערים על התובעת ו/או מי מטעמה, הנתבע התעשר שלא כדין על חשבונה של התובעת, ועל כן מחויב לשפותה בסכומים הנזכרים לעיל – מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט.

על כן ביקשה התובעת לחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה, ולחייבו בתשלום הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד בצירוף מע"מ כדין.

כן צירפה התובעת לכתב תביעתה: העתק רשימת הביטוח, העתק הודעת הנתבע, העתק הוראת התשלום, העתק הוראת תשלום בגין חוו"ד שמאי, תיק המשטרה, ומסמכי בית החולים.

מאידך, טען הנתבע בכתב הגנתו כי התביעה הינה קנטרנית וחסרת כל בסיס עובדתי ומשפטי גם יחד ויש לדחות ו/או למחוק ו/או לסלקה על הסף תוך חיוב בהוצאות ושכ"ט בשל טענת היעדר סמכות מקומית (כתב ההגנה הוגש בבית משפט השלום בת"א – נ.ב.), הגשת התביעה בחוסר תום לב תוך העלמת עובדות מהותיות חשובות, לרבות חובות שחבה התובעת לנתבע בעקבות דרישת ההשבה הנטענת על ידה, התובעת לא צירפה לכתב התביעה את פוליסת הביטוח אלא רק את רשימת הפוליסה שאינה מלמדת על התמונה בכללותה, וכן טען לשיהוי בהגשת התביעה – שגרם לפגיעה בהגנת הנתבע מבחינה ראייתית, כך שקיים היה צורך להעלות את הטיעונים מיד לאחר היוודע הדבר לתובעת בסמוך למועד תשלום הסכום הנטען על ידה, וזאת על מנת לאפשר לנתבע לבחון את שרידי הרכב עם שמאי מטעמו.

לגופו של עניין – טען הנתבע כי פוליסת הביטוח הינה מסוג "ביטוח מקיף" והניסוח הכללי של הסעיף בכתב התביעה אינו מלמד זאת.